<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער י"ח</h1>
<h2>דף ו:</h2>
כשמוכר אדם ממכר ע"מ שיחזיר את הממכר אל המוכר. ותדע דהיכא שהאדם מוכר חפץ ללוקח ע"מ שיחזירהו לו תנאו קיים וממכרו ממכר מן הטעם שנפרש כדגר' [קידושין ו' ע"ב] אמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר ל"ק באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי בתרומה קיים מצות נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות, מאי קסבר רבא אי קסבר מתנה ע"מ להחזיר לא שמה מתנה אפילו תרומה נמי ועוד הא רבא הוא דאמר מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה דאמר רבא אתרוג זה נתון לך ע"מ שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא אמר רב אשי בכלהו קני לבר מאשה גזירה שמא יאמרו אשה ניקנית בחליפין א"ל ר"ה ברדר"נ לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבא כותך וקיימא לן שהוא הלכה כרב אשי. אבל צריכין אנו לחקור ולדקדק פירות אותו קרקע שהוא ע"מ שיחזירהו למוכר אם הם ראויים ללוקח אם לאו מאחר שיש בו דרך מדרכי הריבית.
תדע לך ממכר שהוא חוזר לבעליו מתחלק על ב' עניינים. הענין הראשון במה שבאת' המצוה להחזיר בין שהתנה המוכר בשעת המכר בין לא התנה כדכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ, יש מקצתם שחוזרים בלא דמים לזמן הידוע והלוקח היו לו פירותיהם ושעבודם קודם זמן החזרה כגון עבד עברי דכתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגר' [שם י"ד ע"ב] ע"ע נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסמנים הנרצע נקנה ברציעה וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון. ושדה אחוזה תורתו עד היובל אבל אם נזדמן למוכר מעות קודם שנת היובל עליו לפחתו ושיחשב שנים שאכל כפי מה שאכל ולא יתן לו [אלא] לפי מה שנשתייר עד שנת היובל. וכמו שמחשב מה שאכל אם בא לפדות הוא בעצמו כמו כן נמי יחשוב לקרובים דכתיב כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וחשב את שני ממכרו וגרסינן במשנה [ערכין כ"ט ע"ב] שאין לו למוכר לגאול שדה אחוזה מיד הלוקח אלא לאחר שאכלה הלוקח שתי שנים או שהבירה שתי שנים כדגר' [שם] המוכר שדהו בשנת היובל אין מותר לגאול פחות משתי שנים שנאמר במספר שני תבואות ימכור לך הי' שנת שדפון או שנת ירקון או שביעית אין עולה לו מן המנין, נירה והובירה עולה לו מן המנין ר' אליעזר אומר מכרה לפני ראש השנה מלאה פירות ה"ז אוכל הימנה שלש תבואות לשתי שנים. ואין לו שיחפש בפדיונה כגון שימכור מדברים שהיה יכול למכור קודם מכירתה. ולא שילוה מבני אדם כדי לפדותה. ולא שיפדה אותה חלק היום וחלק למחר אלא כלה בבת אחת דזה הוא שאמר הכתוב והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו וגר' נמי [שם ל' ע"א] לא ימכר ברחוק ויגאל בקרוב ברעה ויגאל ביפה ולא ילוה ויגאל ולא יגאל לחצאים. ובהקדש מותר בכלן זה חומר בהדיוט מבהקדש. וגרסינן עלה נמי מכר לראשון במנה ולשני במאתים אין מחשב אלא עם הראשון שנאמר לאשר מכר לו. לראשון במאתים ולשני במנה אין מחשב אלא עם הראשון שנאמר לאיש אשר מכר לו. ובתי החצרים דכתיב בהו ובתי החצרים וכו' גרסי' בהו [שם ל"ג ע"א] בתי החצרים נותנים להם כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות נגאלים מיד כל י"ב חדש כבתים ויוצאים ביובל ובגרעון כסף כשדות. ותדע שזה הממכר על זה הענין יתכן להיות הממכר ע"מ שיחזיר לבעליו אלא שהפירות אין ראוי שיהיו כי אם למוכר ואם אכל הלוקח ראוי שיחשוב אותם מראש ממונו שעתיד ליתן כדגר' [ב"מ ס"ג ע"א] הרי שהיה נושה בחבירו ועשה שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר. אוכל לוקח פירות אסור רבי יהודה אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר ואר"י מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר ע"פ ראב"ע ולוקח אוכל פירות היה א"ל משם ראיה מוכר אוכל פירות הוה ולא לוקח.
ואתה מוצא מקום שהקרקע חוזרת לזמן ידוע והלוקח אוכל פירות ואין שם שום אסור כלל ואע"פ שאינו מחשב הלוקח למוכר מאותן פירות ולא כלום כגון מצות בתי ערי חומה שפי' למעלה שבא גזרת מלך שיש לו לפדותה מזמן המכירה עד מלאת לו שנה תמימה ואם עברה השנה ולא גאלה שוב אין יכול לגאול דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה וגרסינן [ערכין ל"א ע"א] המוכר בבתי חומה ה"ז גואל מיד וגואל כל י"ב חדש ה"ז כמין רבית ואין ריבית. מת המוכר יגאל בנו מת הלוקח יגאל בנו מיד בנו אין מונה לו אלא משעה שמכר לו עד מלאת לו שנה כשהוא אומר תמימה להביא את חדש העבור רבי אומר ליתן לו שנה ועבורה. ולא באתי לפרש תורת זה הממכר לצורך זו השעה לפי שאינה אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתן כדגר' [שם כ"ט ע"א] אין ע"ע נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך. ואין שדה אחוזה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ויצא ביובל ושב לאחוזתו. ואין בתי ע"ח נוהגים אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ולא יצא ביובל לפי שלא צוה עלינו משפטו של יובל אלא בזמן שכל ישראל שרויים על אדמתם שלא בשעבוד שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שיושביה עליה ולא בזמן שגלו. היו עליה והיו מערבבין יהודה בבנימין ובנימין ביהודה יכול יהא היובל ת"ל יושביה. אבל כל מי שרוצה (להקנות) [להתנות] במקח וממכר שלו לנהוג בו דין ערי חומה שיהא הפירות ללוקח לא כל הימנו ולפי שגזרת מלך ואין למדים ממנו כדגר' [שם ל"א ע"א] שנה האמורה בבתי ע"ח ריבית גמורה אלא שהתורה התירה אותו. ומשפט כל קרקע שבעולם בשאר כל ארצות שבעולם ואף בא"י בזמן הזה שאין היובל נוהג אם התנה המוכר ללוקח שיחזיר לו את הקרקע לזמן שקצץ עמו בדמים שפוסק עמו (בדמים) הרי אותו תנאי קיים ודין הוא שיחזיר לו את הקרקע לאותו זמן אלא שהפירות אסורות על הלוקח לפי [שהם] ריבית כמו שפי'.
אבל היכא שבתחלה לא נפל ביניהם תנאי בחזרת הקרקע ומכר אותו המוכר ממכר קצוץ כדרך כל ממכר שאין עליו תנאי ולאחר שנשלם הממכר בא הלוקח מעצמו ונתנדב מאליו והתנה למוכר ואמר לו לכשתביא לי מעותיך אחזיר לך את הקרקע על זה הענין אם הלוקח אוכל פירות עד שיביא המוכר את המעות אין בו משום צד ריבית בעולם ומותר כדגר' [ב"מ ס"ה ע"ב] מכר לו בית מכר לו שדה א"ל לכשיהיו לי החזירם לי אסור לכשיהיו לך אחזירם לך מותר ואמרי' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא סיפא דא"ל מדעתו. ותדע לך דכל היכא שהמוכר מתנה על הלוקח שיחזיר אליו את הקרקע ואין אנו צריכים לקנינו של לוקח ושנצריכו להקנות ממנו שכבר קבל עליו את התנאי אלא בכל דבר שיהא נכר ממנו שקבל עליו יספיק לנו ונדינו עליו שיחזיר ויהיו הפירות אסורין ביני וביני על הלוקח כדגר' [שם ס"ז ע"א] ההיא אתתא דא"ל לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריבא אזל זבן לה אמר לה אי הוו לי זוזי מהדרא לה נהלאי א"ל את ונולא אחי אמר רבה בר"ה כל את ונולא אחי סמכא דעתיה ולא גמר ומקני ארעא ודאי הדר פירי מאי כריבית קצוצה דמיא ויוצאי' בדייני' או דלמא כאבק ריבית דמי ואין יוצאי' בדייני' אמר רבא בר"ה מסתברא כאבק ריבית דמו ואין יוצא בדייני' וכן אמר רבא אבק ריבית הוא ואין יוצאי' בדייני', א"ל אביי לרבא משכנתא מאי התם טעמא מאי משום קצותא ה"נ לא קץ ליה או דלמא התם הלואה הכא זבוני א"ל טעמא מאי משום קצותא ה"נ לא קץ ליה אמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר"ה. ותדע לך דהיכא שהלוקח נתנדב מאליו על זה התנאי להחזיר את הקרקע למוכר הפירות מותרים ללוקח ולא תימא שאין שם תנאי אלא שאר תנאי בעלמא בלבד אלא אפילו שנתחזק המוכר ממנו בכל חזוקים שבעולם כדי להחזיר לו את הקרקע כיון שבתחלת התנאי מן הלוקח יצא והוא נתנדב מאליו ולא יצא מן המוכר אפי הכי הפירות מותרין ללוקח כל זמן שהקרקע בידו דלא אמרינן הואיל שנתחזק ממנו באלו החזוקים הוה ליה כאלו התחיל המוכר באותו תנאי ושיהיו הפירות אסורים ללוקח אלא תחלת התנאי הוא העקר שאם התחיל המוכר התם הוא דהויין הפירות אסורין ללוקח ואם התחיל הלוקח אחר שנשלם המעשה מותרים ללוקח כדגר' [שם ס"ה ע"ב] ההוא דזבן ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה קא עציב א"ל אמאי עציבת אי טרפי לך מיניה מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי א"ל רב אשי לאמימר והא אמר רבא מדעתי אלמא אמרינן תנאה מעליא הוא וכלו' נהי דהפירות מותרים ללוקח אבל הקרקע יחזיר לכשיביא המעות אלמא לא אמרינן דמי שמתנדב מאליו שיהיו דבריו פטומי מילי א"ל אמימר לא כך אמר רבא אלא הכי קאמר נעשה כמאן דא"ל מדעתו פי' שר"ל אמימר על דעת רבא דרבא הכי קאמר אם הלוקח הזה כשאמר אחזיר' לך נתחזק ממנו המוכר בכל חזוקים שבעולם הרי אנו דנים בו לענין אכילת הפירות כאלו אמר מדעתו והלוקח מותר באכילתן שלענין הפירות אינו מעלה ואינו מוריד מחזוקי שעשו עליו כיון שנשלם המכר בידו בתחילה בלא תנאי ולעולם לענין חזרת הקרקע צריך אותו חזוק דלעולם מילי גרידתא בלא חזוק אחר פטומי מילי נינהו הלכך לא הותרו הפירות ללוקח אלא היכא שמתנדב מאליו הא כל היכא שהתחיל המוכר אסורין על הלוקח.
<h2>דף יד:</h2>
כשמוכר אדם ממכר ע"מ שיחזיר את הממכר אל המוכר. ותדע דהיכא שהאדם מוכר חפץ ללוקח ע"מ שיחזירהו לו תנאו קיים וממכרו ממכר מן הטעם שנפרש כדגר' [קידושין ו' ע"ב] אמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר ל"ק באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי בתרומה קיים מצות נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות, מאי קסבר רבא אי קסבר מתנה ע"מ להחזיר לא שמה מתנה אפילו תרומה נמי ועוד הא רבא הוא דאמר מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה דאמר רבא אתרוג זה נתון לך ע"מ שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא אמר רב אשי בכלהו קני לבר מאשה גזירה שמא יאמרו אשה ניקנית בחליפין א"ל ר"ה ברדר"נ לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבא כותך וקיימא לן שהוא הלכה כרב אשי. אבל צריכין אנו לחקור ולדקדק פירות אותו קרקע שהוא ע"מ שיחזירהו למוכר אם הם ראויים ללוקח אם לאו מאחר שיש בו דרך מדרכי הריבית.
תדע לך ממכר שהוא חוזר לבעליו מתחלק על ב' עניינים. הענין הראשון במה שבאת' המצוה להחזיר בין שהתנה המוכר בשעת המכר בין לא התנה כדכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ, יש מקצתם שחוזרים בלא דמים לזמן הידוע והלוקח היו לו פירותיהם ושעבודם קודם זמן החזרה כגון עבד עברי דכתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגר' [שם י"ד ע"ב] ע"ע נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסמנים הנרצע נקנה ברציעה וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון. ושדה אחוזה תורתו עד היובל אבל אם נזדמן למוכר מעות קודם שנת היובל עליו לפחתו ושיחשב שנים שאכל כפי מה שאכל ולא יתן לו [אלא] לפי מה שנשתייר עד שנת היובל. וכמו שמחשב מה שאכל אם בא לפדות הוא בעצמו כמו כן נמי יחשוב לקרובים דכתיב כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וחשב את שני ממכרו וגרסינן במשנה [ערכין כ"ט ע"ב] שאין לו למוכר לגאול שדה אחוזה מיד הלוקח אלא לאחר שאכלה הלוקח שתי שנים או שהבירה שתי שנים כדגר' [שם] המוכר שדהו בשנת היובל אין מותר לגאול פחות משתי שנים שנאמר במספר שני תבואות ימכור לך הי' שנת שדפון או שנת ירקון או שביעית אין עולה לו מן המנין, נירה והובירה עולה לו מן המנין ר' אליעזר אומר מכרה לפני ראש השנה מלאה פירות ה"ז אוכל הימנה שלש תבואות לשתי שנים. ואין לו שיחפש בפדיונה כגון שימכור מדברים שהיה יכול למכור קודם מכירתה. ולא שילוה מבני אדם כדי לפדותה. ולא שיפדה אותה חלק היום וחלק למחר אלא כלה בבת אחת דזה הוא שאמר הכתוב והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו וגר' נמי [שם ל' ע"א] לא ימכר ברחוק ויגאל בקרוב ברעה ויגאל ביפה ולא ילוה ויגאל ולא יגאל לחצאים. ובהקדש מותר בכלן זה חומר בהדיוט מבהקדש. וגרסינן עלה נמי מכר לראשון במנה ולשני במאתים אין מחשב אלא עם הראשון שנאמר לאשר מכר לו. לראשון במאתים ולשני במנה אין מחשב אלא עם הראשון שנאמר לאיש אשר מכר לו. ובתי החצרים דכתיב בהו ובתי החצרים וכו' גרסי' בהו [שם ל"ג ע"א] בתי החצרים נותנים להם כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות נגאלים מיד כל י"ב חדש כבתים ויוצאים ביובל ובגרעון כסף כשדות. ותדע שזה הממכר על זה הענין יתכן להיות הממכר ע"מ שיחזיר לבעליו אלא שהפירות אין ראוי שיהיו כי אם למוכר ואם אכל הלוקח ראוי שיחשוב אותם מראש ממונו שעתיד ליתן כדגר' [ב"מ ס"ג ע"א] הרי שהיה נושה בחבירו ועשה שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר. אוכל לוקח פירות אסור רבי יהודה אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר ואר"י מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר ע"פ ראב"ע ולוקח אוכל פירות היה א"ל משם ראיה מוכר אוכל פירות הוה ולא לוקח.
ואתה מוצא מקום שהקרקע חוזרת לזמן ידוע והלוקח אוכל פירות ואין שם שום אסור כלל ואע"פ שאינו מחשב הלוקח למוכר מאותן פירות ולא כלום כגון מצות בתי ערי חומה שפי' למעלה שבא גזרת מלך שיש לו לפדותה מזמן המכירה עד מלאת לו שנה תמימה ואם עברה השנה ולא גאלה שוב אין יכול לגאול דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה וגרסינן [ערכין ל"א ע"א] המוכר בבתי חומה ה"ז גואל מיד וגואל כל י"ב חדש ה"ז כמין רבית ואין ריבית. מת המוכר יגאל בנו מת הלוקח יגאל בנו מיד בנו אין מונה לו אלא משעה שמכר לו עד מלאת לו שנה כשהוא אומר תמימה להביא את חדש העבור רבי אומר ליתן לו שנה ועבורה. ולא באתי לפרש תורת זה הממכר לצורך זו השעה לפי שאינה אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתן כדגר' [שם כ"ט ע"א] אין ע"ע נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך. ואין שדה אחוזה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ויצא ביובל ושב לאחוזתו. ואין בתי ע"ח נוהגים אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ולא יצא ביובל לפי שלא צוה עלינו משפטו של יובל אלא בזמן שכל ישראל שרויים על אדמתם שלא בשעבוד שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שיושביה עליה ולא בזמן שגלו. היו עליה והיו מערבבין יהודה בבנימין ובנימין ביהודה יכול יהא היובל ת"ל יושביה. אבל כל מי שרוצה (להקנות) [להתנות] במקח וממכר שלו לנהוג בו דין ערי חומה שיהא הפירות ללוקח לא כל הימנו ולפי שגזרת מלך ואין למדים ממנו כדגר' [שם ל"א ע"א] שנה האמורה בבתי ע"ח ריבית גמורה אלא שהתורה התירה אותו. ומשפט כל קרקע שבעולם בשאר כל ארצות שבעולם ואף בא"י בזמן הזה שאין היובל נוהג אם התנה המוכר ללוקח שיחזיר לו את הקרקע לזמן שקצץ עמו בדמים שפוסק עמו (בדמים) הרי אותו תנאי קיים ודין הוא שיחזיר לו את הקרקע לאותו זמן אלא שהפירות אסורות על הלוקח לפי [שהם] ריבית כמו שפי'.
אבל היכא שבתחלה לא נפל ביניהם תנאי בחזרת הקרקע ומכר אותו המוכר ממכר קצוץ כדרך כל ממכר שאין עליו תנאי ולאחר שנשלם הממכר בא הלוקח מעצמו ונתנדב מאליו והתנה למוכר ואמר לו לכשתביא לי מעותיך אחזיר לך את הקרקע על זה הענין אם הלוקח אוכל פירות עד שיביא המוכר את המעות אין בו משום צד ריבית בעולם ומותר כדגר' [ב"מ ס"ה ע"ב] מכר לו בית מכר לו שדה א"ל לכשיהיו לי החזירם לי אסור לכשיהיו לך אחזירם לך מותר ואמרי' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא סיפא דא"ל מדעתו. ותדע לך דכל היכא שהמוכר מתנה על הלוקח שיחזיר אליו את הקרקע ואין אנו צריכים לקנינו של לוקח ושנצריכו להקנות ממנו שכבר קבל עליו את התנאי אלא בכל דבר שיהא נכר ממנו שקבל עליו יספיק לנו ונדינו עליו שיחזיר ויהיו הפירות אסורין ביני וביני על הלוקח כדגר' [שם ס"ז ע"א] ההיא אתתא דא"ל לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריבא אזל זבן לה אמר לה אי הוו לי זוזי מהדרא לה נהלאי א"ל את ונולא אחי אמר רבה בר"ה כל את ונולא אחי סמכא דעתיה ולא גמר ומקני ארעא ודאי הדר פירי מאי כריבית קצוצה דמיא ויוצאי' בדייני' או דלמא כאבק ריבית דמי ואין יוצאי' בדייני' אמר רבא בר"ה מסתברא כאבק ריבית דמו ואין יוצא בדייני' וכן אמר רבא אבק ריבית הוא ואין יוצאי' בדייני', א"ל אביי לרבא משכנתא מאי התם טעמא מאי משום קצותא ה"נ לא קץ ליה או דלמא התם הלואה הכא זבוני א"ל טעמא מאי משום קצותא ה"נ לא קץ ליה אמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר"ה. ותדע לך דהיכא שהלוקח נתנדב מאליו על זה התנאי להחזיר את הקרקע למוכר הפירות מותרים ללוקח ולא תימא שאין שם תנאי אלא שאר תנאי בעלמא בלבד אלא אפילו שנתחזק המוכר ממנו בכל חזוקים שבעולם כדי להחזיר לו את הקרקע כיון שבתחלת התנאי מן הלוקח יצא והוא נתנדב מאליו ולא יצא מן המוכר אפי הכי הפירות מותרין ללוקח כל זמן שהקרקע בידו דלא אמרינן הואיל שנתחזק ממנו באלו החזוקים הוה ליה כאלו התחיל המוכר באותו תנאי ושיהיו הפירות אסורים ללוקח אלא תחלת התנאי הוא העקר שאם התחיל המוכר התם הוא דהויין הפירות אסורין ללוקח ואם התחיל הלוקח אחר שנשלם המעשה מותרים ללוקח כדגר' [שם ס"ה ע"ב] ההוא דזבן ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה קא עציב א"ל אמאי עציבת אי טרפי לך מיניה מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי א"ל רב אשי לאמימר והא אמר רבא מדעתי אלמא אמרינן תנאה מעליא הוא וכלו' נהי דהפירות מותרים ללוקח אבל הקרקע יחזיר לכשיביא המעות אלמא לא אמרינן דמי שמתנדב מאליו שיהיו דבריו פטומי מילי א"ל אמימר לא כך אמר רבא אלא הכי קאמר נעשה כמאן דא"ל מדעתו פי' שר"ל אמימר על דעת רבא דרבא הכי קאמר אם הלוקח הזה כשאמר אחזיר' לך נתחזק ממנו המוכר בכל חזוקים שבעולם הרי אנו דנים בו לענין אכילת הפירות כאלו אמר מדעתו והלוקח מותר באכילתן שלענין הפירות אינו מעלה ואינו מוריד מחזוקי שעשו עליו כיון שנשלם המכר בידו בתחילה בלא תנאי ולעולם לענין חזרת הקרקע צריך אותו חזוק דלעולם מילי גרידתא בלא חזוק אחר פטומי מילי נינהו הלכך לא הותרו הפירות ללוקח אלא היכא שמתנדב מאליו הא כל היכא שהתחיל המוכר אסורין על הלוקח.
